שורש לבן הוא כבר מזמן אייקון לבן מקומי. אבל מה עושה דווקא אותו כזה נחשק ומוערך בארץ שבה במשך שנים יינות הדגל הלבנים חייבים היו להיות שרדונה או לפחות מסוגננים כך? אמנם סוביניון הוא הראנר-אפ המקומי, שני רק לזן המפורסם של בורגון, אך רק לעתים נדירות הוא זכה להיחשב כוכב.

זה לא קרה לערן בן לילה, ׳שורש לבן׳ בתחילה היה סוביניון טוב מאד, מדויק יותר ונקי יותר אמנם, אך טרם הראה סממנים כלשהם של כוכב. התחלת ההצלחה הגיע עם דיוק המאפיינים הארומטיים ומציאת נקודת ה׳אל-דנטה׳ בכמה מישורים בו זמנית. היין אינו בשל מידי אך גם אינו בוסרי כפי שלעתים רווח במחוזותינו גם אם זה מכוונות טובות. שנית, הארומטיות המובחנת של הסוביניון אינה מוגזמת בשום אופן ובניגוד לייננות השגורה והולכת של הסגנון ה׳תיולי׳ הניו זילנדי היין מתפתח היטב מן הלגימה הראשונה ועד לתום הבקבוק. צמצום הביטוי הזני הפשטני של הסוביניון נבע הן מהוספת 20% שרדונה, שהופכת את היין לממסך ואשר שוברת את המונוטוניות החד זנית, והן על ידי ייננות מעמיקה ו׳חמה׳ יותר, תוך שילוב של הבגרה על המשקעים בחביות עץ אלון המזמינים מורכבות וטקסטורה מתוחכמת יותר, המצליחה לבטא את הטרואר ההררי ולא רק את הזן. יש שנים שהיין מתכתב עם האף של אזור פסאק לאונייאן שבבורדו, ויש פעמים שהשרדונה תורם יותר מכפי אחוזיו בבלנד ומעניק לו אופי מקורי וייחודי. אנחנו מאמינים שזהו רק יתרון ושהדבר מאפשר לערן ללכת עם הטבע בכל בציר ובציר, חמוש בארגז כלים רחב יותר ובוורסטיליות רבה יותר ולאפשר ליין להיות שלם ורב פנים ולייצג בצורה מיטבית את המאפיינים של שנת הבציר.